• מנחה
     
    דנה ויס
    עיתונאית ומנחה, חדשות ערוץ 2
     
  • משתתף
     
    פרופסור אהרן ברק
    נשיא בית המשפט העליון בדימוס
     
  • משתתף
     
    פרופסור אמנון רובינשטיין
    חתן פרס ישראל למשפטים
     

חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית

פאנל זה אירח שניים מגדולי המשפטנים בישראל:

פרופסור אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בשנים 2006-1995, ופרופסור אמנון רובינשטיין, חתן פרס ישראל למשפטים, אשר פסק בחלק ניכר מפסקי הדין והתקדימים המשפטיי מהחשובים בתולדות המדינה, כיהן כשר בארבע ממשלות בישראל ונחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ למשפט חוקתי.

דנה ויס, עיתונאית בכירה בחדשות ערוץ 2 ועורכת דין במקצועה, הנחתה את הפאנל ובחרה לנהל עם שני האישים שיח פתוח בנושא אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. “ו’ החיבור חשובה מאוד”, פתח פרופ’ רובינשטיין, “מדינה יהודית וגם מדינה דמוקרטית”. אמירה זו קבעה במידה רבה את כיוון ההתפתחות של הדיון.

הדיון נמשך בבקשתה של ויס למשתתפי הפאנל להגיב על הלווייתו של הרב עובדיה יוסף ז”ל, מנהיגה הרוחני של יהדות ספרד בישראל – הלוויה שהשתתפו בה כ- 800,000 איש מרחבי המדינה ושהיתה לגדולה ביותר

בהיסטוריה הישראלית. הרב עובדיה יוסף ז”ל ידוע בפסקי ההלכה שלו, אשר השפיעו במידה רבה על הציבור הדתי והחברה בישראל, ובביקורת החריפה שהטיח בבית המשפט העליון ובפסיקותיו.

פרופ’ רובינשטיין טען כי “קיימת מורשת כפולה של הרב עובדיה. האחת פסקי ההלכה, שאופיינו בליברליות, ומנגד האמירות האומללות שאני מקווה כי יישכחו. אך העובדה כי קיים ציבור חרדי גדול שאינו מקבל עקרונות כמו הכרזת העצמאות ושוויון זכויות אינה חדשה”.

רובינשטיין המשיך ואמר: “קיים כאן ציבור גדול מאוד, שהולך וגדל, אשר אינו מקבל את עקרונות המדינה היהודית והדמוקרטית, ויש להודות בכך”.

לאחר מכן הציגה ויס נתונים מסקר שפירסם באחרונה המכון לדמוקרטיה ישראלית, ולפיהם 32.3 אחוזים מהיהודים המתגוררים בארץ מעדיפים להגדיר תחילה את מדינת ישראל כיהודית ורק אחר כך כדמוקרטית. לעומתם, 29 אחוזים מעדיפים להגדירה קודם כל כמדינה דמוקרטית ורק אחר כך כיהודית. 37 אחוזים שואפים לחיבור בין מדינה יהודית לדמוקרטית. בתגובה לנתונים הללו העיר פרופ’ ברק, כי “תפקידנו כשופטים הוא להגדיר את היהודי ולהגדיר את הדמוקרטי כך שיוכלו לעמוד זה עם זה… ניתן להגדיר כל אחד משני המושגים כך שלא יתנגשו. ערכיה של ישראל כמדינה יהודית אינם אמונה באלוהים”.

ברק הוסיף: “משפטנים מחפשים בדרך כלל את הניגוד ולא את השיתוף, אך על השופטים למצוא את הסינתזה וההרמוניה ולא את הניגוד”.

“עלינו להילחם על כך (על שמירת ערכים יהודיים ודמוקרטיים בישראל)”, הוסיף ברק, “ויש להסביר את העניין… הדמוקרטיה שלנו מתפקדת כמו הדמוקרטיה האנגלית, הצרפתית והאמריקאית אך בנוסף לכך זו מדינה יהודית ובזכות זה אנו כאן. יכולתי לשבת במקום אחר אך הנני כאן משום שאני יהודי ורואה עצמי יהודי שורשי… אני יכול להיות יהודי ואני יכול להיות דמוקרטי בלי להימצא בסכיזופרניה. נכון שיש החושבים אחרת, יכול להיות שהמגמה בכלל אחרת, ואז יש להילחם ולא לוותר”.

פרופ’ רובינשטיין ציין כי רוב הישראלים רוצים בדמוקרטיה שתהיה חלק אינטגרלי מהמדינה (כשם שהיתה חלק בלתי נפרד מהמדינה היהודית עוד מחזון הרצל). פרופ’ ברק המשיך בקו זה ואמר:  “דמוקרטיה מסמלת לא רק בחירות. דמוקרטיה כוללת בתוכה זכויות אדם, שלטון החוק, הפרדת רשויות ועצמאות לרשות השופטת. ומדינה יהודית מסמלת לא רק את מורשת ישראל אלא גם מורשת ציונית. ערכיה של מדינת ישראל לקוחים גם מערכיהם של הרצל, בן גוריון, ז’בוטינסקי, שפינוזה וכיו”ב”.

בחלקו האחרון של הדיון הרחיב פרופ’ רובינשטיין על החובה להבטיח שוויון לכל האזרחים. “על מדינת ישראל להיות מדינה שבה לא יהודים יזכו בשוויון זכויות שהיהודים בגולה שיוועו אליו במשך כל השנים. הרי כיצד התעוררה הציונות? בשל כך שלא ניתן ליהודים שוויון זכויות אמיתי וכאשר ניתן שוויון חלקי – קרה מה שקרה”.